<h1>ארחות חיים הלכ' ראש השנה סימנים א'—ב'</h1>
<h2>דף פב.</h2>
טעם למנהג שנהגו בכל מקומות ישראל להתחיל ולתקוע בשופר בר"ח אלול יש במנהג הזה עיקר במדרש וכן כתוב בפרקי ר"א מצוה לתקוע בשופר בר"ח אלול שבו תקעו ישראל שהוא ר"ח אחרון של סוף ארבעים שנה שעמדו ישראל במדבר ובאגדה כתוב בר"ח אלול עלה משה להר לקבל לוחות שניות והעבירו שופר במחנה שהיה משה עולה בהר שלא יטעו עוד בע"א. והקב"ה נתעלה באותה תרועה ובאותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר ועל כן התקינו חכמים ז"ל שיתקעו בר"ח אלול בכל שנה. טעם למנהג שנהגו בקצת מקומות להשכים קודם היום להתפלל תחנוני' וסליחות מר"ח אלול עד יום הכפורים. יש מקומות שנהגו להשלים מר"ח עד יום הכפורים ומתפללין תפלות ותחנונים וסליחות כנגד מ' יום שעמד משה בהר לקבל לוחו' אחרונו' וביום הכפורי' אמר לו השם סלחתי כדברך וירד. וברוב המקומות נהגו להשכים בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים וכן נמי כתב רב עמרם בעשרת הימים משכימין בכל יום בבתי כנסיות קודם עלות השחר ומבקשים רחמים ומתחיל ש"צ תהלה לדוד ואח"כ אומרים קדיש אם יש שם מנין וכן נמי כתב הר"ש ז"ל וביאר שאין לומר קדיש לעולם אא"כ אומר בתחלה שום דבר ע"כ וכתב ה"ר מאיר ז"ל בתשובה שאין אומרי' קדיש על פסוקים מן התורה שאינם צריכים חזוק אבל תהלה לדוד עשאוהו כתפלה שהיא מדברי סופרים לומר אחריו קדיש ואין להרהר אחר מנהג הראשונים ועל כיוצא בזה נאמר ואל תטוש תורת אמך. והקדיש שאומר אחר סדר קדושה אין אנו אומרים אותו על הפסוקי' אלא על התרגום שהוא מדברי סופרים ע"כ. ומתחיל לומר פסוקי דרחמי ותחנונים ולאחר שמסיים אומרין לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו ואומר קדיש שלם. ועל ענין פסוקי דרחמי של סליחות כתב ר"מ ז"ל בתשובה שיכול אדם לחזור ולאומרם מלשון יחיד ללשון רבים ומה שאז"ל בסוף מגילה הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבי' לא נאמרו דברים אלו אלא למתרגם הפסוקים שאינו רשאי לשנותן מיחיד לרבים ומרבים ליחיד וכן הדין בקורא הפסוק כתקנו בזמן שמתכוין לקרות אבל פסוקים של סליחות שאין כוונת הצבור לקרותן אלא להתחנן בה' דרך תחנה ובקש' הרי הן כשאר התפלה ורשאי לשנותן לפי צורך השעה ולפי ענין תחנתן צא ולמד מפסוק שנא' בירמיה שהוא בלשון יחיד ואנו אומרים אותו בתפלה בלשון רבי' וגם פסוקים של סליחות כיוצא בו עכ"ל. ובתשובה אחרת כתב שלעולם אינו משנה מרבים ליחיד אפילו המתפלל ביחידי דהא אמרינן לעולם לישתתיף איניש בהדי צבורא עכ"ל. וכשמשכי' לומר סליחות ואין בהם מנין יתחילו לומר התחנונים ואם בין כך באו אנשים והשלימו מנין טרם יאיר היום יאמר החזן ג' פסוקי' אומר קצת מן הסליחה אחר שבאו מנין כדי לומר עליהם קדיש ויש מקומות שנהגו לפתוח דלתות הדביר אבל לא הארון כי אם ביום ספר. ויש מקומות שאומרים תחנה בלילי ראש השנה. ויש מקומות שנהגו שמי שמתפלל באשמורת יתפלל אמש ערבית וגם יתפלל בבקר בשחרית.
